פסק-דין בתיק ע"פ 3132/10

השופטת ע' ארבל:

1.        ביום 14.8.08 בשעה 07:30 בבוקר, יצא חסן נששיבי (להלן: המנוח), תושב העיר העתיקה בירושלים, כמנהגו מידי יום, מפתח ביתו כשפניו לכיוון חנותו. בסמטה שבפתח ביתו נדקר המנוח שש דקירות סכין שגרמו במקום למותו. דרך האינטרקום שמעה אשתו את צעקותיו "יא ראדיר, יא פארג', דם", ירדה לפתח הבית ומצאה את גופתו כשהיא דקורה. בסמטה המובילה אל בית המנוח נמצאו כתמי דם. ליד אחד מכתמי הדם נמצא צמיד. במרחק כ-9-8 מטרים מהצמיד, ברחוב עקבת א-סראייה, נמצא מגש עץ ועליו כעכים. בקרבת מקום נמצאה ממחטת נייר מוכתמת בדם ו-70 מטרים מעיקול הרחוב לכיוון מערב, בין ערמות אשפה, נמצאה סכין בעלת להב באורך כ-9 ס"מ ועל הלהב והידית כתמי דם.

           המערערים שלפנינו הורשעו ברצח המנוח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן, השופטים ח' בן עמי ור' כרמל) בתפ"ח 550/08 ביום 18.3.10 ונדונו למאסר עולם. בפנינו מערערים שניהם על הרשעתם.

כתב האישום

2.        לפי הנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2008 התפתח סכסוך בין המערער בע"פ 3154/10 (להלן: סיורי) ואחיו, לבין המנוח ואחותו בנוגע לגובה שכר הדירה שמשלמים סיורי ואחיו למנוח ואחותו בגין יחידות דיור ששכרו מהם בעיר העתיקה. סיורי ואחיו נדרשו גם לתשלום בגין תוספת בנייה במושכרים, בניה לה התנגדו המנוח ואחותו. בעקבות האמור, הגישה אחותו של המנוח תביעה לסילוק יד ו/או פינוי נגד סיורי ורעייתו. על רקע זה, כחודש לפני הרצח, איימו סיורי ואחיו על המנוח בביתו כי ישחטו אותו.

           על פי המתואר בכתב האישום, סיורי שידל את המערער בע"פ 3132/10 (להלן: שעלאן) לרצוח את המנוח ושעלאן הסכים לבצע את הרצח. המערערים פעלו במסגרת תכנון הרצח ולשם קידומו כמפורט להלן. ביום 13.8.08 הגיע שעלאן לעיר העתיקה בירושלים, נפגש עם סיורי, שהובילו דרך גגות העיר לדירת חדר בה החזיק סיורי ובה התגוררו ארבעה דיירים בני משפחה אחת, תושבי איזור חברון, אשר שהו בישראל שלא כדין - סמיר, מחמד, עלי ואיהאב חרוב (להלן: בני משפחת חרוב או הדיירים). סיורי הודיע לסמיר שהוא מלין אורח בחדר ולפיכך מחמד פינה את מקומו בדירה. שעלאן הציג עצמו בפני בני משפחת חרוב בשם "אחמד". במהלך הערב שלח סיורי לשעלאן באמצעות איהאב שקית ובה בגדים, שקית נוספת עם כעכים גדולים ושני כרטיסי "טוקמן" - האחד של חברת אורנג' והאחר של חברת סלקום. עוד קודם לכן זימן סיורי את איהאב לבוא למחסן שלו, שם פירק סיורי מיתקן עץ המכונה "טרחה" לשני משטחים, ומסר אחד מהם (להלן: הטרחה) לאיהאב על מנת שייקח אותו לדירה, בה שהו בני משפחת חרוב והאורח, יחד עם יתר החפצים ששלח לאורח. חציה השני של הטרחה נותר במחסן של סיורי. סיורי צייד את שעלאן בשני סכינים בעלי להב באורך של 12 ס"מ לפחות. באחד מסכינים אלה השתמש שעלאן לביצוע הרצח.

           ביום 14.8.08, בשעה 6:30, לבש שעלאן את הבגדים ששלח לו סיורי, הניח את הכעכים על הטרחה, יצא מהדירה כשהטרחה על ראשו וכך הסתיר את פניו מעין המצלמות המוצבות בעיר העתיקה. שעלאן הלך לעבר ביתו של המנוח, שיצא אותה עת מפתח ביתו לחנותו, ובסמטה בפתח הבית דקר אותו שעלאן בגבו שש דקירות באמצעות הסכין שקיבל מסיורי, אשר הביאו למותו של המנוח. גופתו של המנוח נמצאה דקורה בכניסה לבניין שבו הוא מתגורר.

3.        בתחילה הואשמו שני המערערים בעבירת הרצח, כאשר סיורי הואשם גם בשידול לרצח. אולם על פי החלטת בית המשפט המחוזי נמחקה עבירת השידול מכתב האישום. המערערים כפרו בעובדות כתב האישום. שעלאן הבהיר כי לא היה בעת הרצח בירושלים כי אם בביתו בענתא, כי לא ביקר בירושלים זמן רב לפני הרצח, כי אינו מכיר את סיורי וממילא לא התארח אצלו ואין לו כל מניע לביצוע הרצח. סיורי טען בעדותו כי בליל הרצח הלין אורח בדירה שבחזקתו - טייח שנשכר לביצוע עבודות טיח בדירה השייכת לו, אולם אין המדובר בשעלאן, אלא באדם אחר.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי הרשיע את שעלאן על בסיס תשתית ראייתית ענפה המתבססת על שלושה נדבכים: ממצאים אובייקטיביים בזירה, עדויות ומסדרי זיהוי, ונתוני תקשורת ואיכונים שבוצעו למכשירים הסלולאריים של המערערים. בית המשפט קבע כי בזירה נמצאו שתי ראיות כבדות משקל הקושרות את שעלאן לרצח: דמו שלו ודמו של המנוח שנמצאו על הסכין שהתגלתה כמה עשרות מטרים מזירת הרצח, וטביעת אצבעו של שעלאן שהוטבעה על הטרחה, אשר נמצאה אף היא בקרבת זירת הרצח. השפשוף או הפצע השטחי שנמצא בחלוף שבוע מיום הרצח על אצבעו של שעלאן, סיפק תמיכה מסוימת לדם שנמצא על הסכין ואשר שייך לשעלאן.

5.        בית המשפט דחה את הסבריו של שעלאן להימצאות דמו וטביעת אצבעו בזירה. שעלאן טען כי יתכן שדמו הגיע לסכין כתוצאה מתרומות דם שנתן ברמאללה וכי טביעת אצבעו הוטבעה בטרחה כאשר נגע בה באורח מקרי בעת חקירתו במשטרה. בית המשפט מצא הסברים אלו בלתי סבירים וקבע כי הוכח ששעלאן הוא האורח שהובא ללינת לילה בחדרם של בני משפחת חרוב. שעלאן זוהה על ידי שלושה מבני משפחת חרוב, ששהו במחיצתו במהלך ערב שלם, ראו היטב את תווי פניו וצורתו. בית המשפט התרשם כי עדויות בני משפחת חרוב ענייניות ומפורטות, כי גרעין סיפורם דומה וכי סיורי עצמו אישר את רוב העובדות שעליהן סיפרו. עלי וסמיר זיהו כל אחד לחוד במסדרי זיהוי את שעלאן כאורח שבא ללון בבית משפחת חרוב. פרטים קטנים שמסרו מצאו חיזוק בראיות אובייקטיביות כגון נתוני תקשורת, ואף חציה השני של הטרחה המקולפת שהונחה בסמוך לזירת הרצח נמצאה במחסן של סיורי, כפי שעלה מעדותו של איהאב. שלושת בני משפחת חרוב העידו כי לאורח הייתה שקית עם כעכים שלדבריו ייעד לחלוקה בבוקר למחרת לזכר סבתו. בבוקר האורח עזב ועלי ובנו איהאב נוכחו כי הכעכים והטרחה אינם עוד בחדר הקטן בו ישנו כולם. בזירת האירוע נמצאה כאמור הטרחה ועליה כעכים. במצלמות המוצבות בעיר העתיקה נלכדה דמות נושאת הטרחה והכעכים בסמוך לזמן הרצח, כאשר מייד לאחר הרצח היא תועדה עוזבת את העיר העתיקה דרך שער שכם ללא הטרחה. מהאיכונים שנערכו למכשיר הסלולארי אשר נקבע שהיה בבעלות שעלאן, עלה כי ערב קודם ליום הרצח הוא עזב את ענתא, הגיע לעיר העתיקה, ועזב אותה בשעות הבוקר סמוך לאחר שבוצע הרצח.

6.        לאחר שמצא בית המשפט כי האורח הוא הרוצח וכי הרוצח הוא שעלאן, פנה לבחון את מעורבותו של סיורי בפרשה. בית המשפט דחה את גרסתו של סיורי לאירועים לפיה הוא הזמין בתמימות טייח לביצוע עבודה בבית שאותו הוא משכיר לאחר ולא הזמין אדם על מנת לרצוח את המנוח. נקבע כי גרסה זו אינה קוהרנטית ואינה מתיישבת עם העובדות. בהכרעת הדין נקבע, בין היתר, כי התכחשות המערערים להיכרות ביניהם; הקשר הטלפוני שהתקיים ביניהם סמוך למועד הרצח; העובדה שהטרחה והכעכים נשלחו לאורח; והעובדה שסיורי הטעין את כרטיס הטלפון של שעלאן וסיפק לו בגדים, מלמדים כי גרסת סיורי אינה הגיונית. על סמך האמור, קבע בית המשפט שסיורי הזמין את שעלאן לבצע את הרצח ואף היה בעל מניע לרצוח את המנוח על רקע סכסוך אזרחי שהתגלע ביניהם.

           על בסיס האמור, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים ברצח וגזר את דינם למאסר עולם.

טענות הצדדים

7.        בא כוחו של שעלאן אינו חולק על כך שאכן היה אורח בדירה ושהוא הרוצח. המחלוקת לדבריו היא בשאלה אם מרשו הוא האורח או הרוצח. הסנגור מחלק דבריו לשלושה מישורים. המישור הראשון נוגע לקשיים בעדויות של בני משפחת חרוב לגבי זיהויו של שעלאן כאורח. לטענתו, בין עדויות בני משפחת חרוב התגלו סתירות משמעותיות אשר מאיינות את מהימנותן. כמו כן, מלין הסנגור גם נגד תקינות מסדרי הזיהוי שנערכו לסמיר ולעלי, ואף מציין כי לסמיר ישנן בעיות זיכרון ונטיות אובדניות הפוגמות באמינות דבריו.

           המישור השני נוגע למשקל הראיות שנמצאו בזירה, אשר הביאו את בית המשפט לקבוע כי שעלאן הוא הרוצח. באשר לראיית הדנ"א, טוען בא כוחו של שעלאן כי לא ברור כיצד הגיע דמו של שעלאן לסכין, כאשר לא נמצאו על גופו כל חבלות טריות לאחר מעצרו. הסנגור גורס כי לא ניתן לשלול שדמו של שעלאן הגיע לסכין לפני ביצוע הרצח ולא במהלך ביצוע הרצח. בנוסף, מציין הסנגור כי העובדה שנמצא על ידית הסכין דנ"א שמקורו באדם אלמוני אחר שאינו שעלאן מעמידה ספק שמא אדם אחר רצח את המנוח ולא שעלאן. באשר לטביעת האצבע שנמצאה על הטרחה טוען בו כוחו של שעלאן כי העובדה שאותרה טביעת אצבע אחת בלבד - ובייחוד זו של הזרת, מעלה ספק באשר למעורבותו של שעלאן ברצח. שכן, אם הוא עטה כפפות אזי לא היו נמצאות כל טביעת אצבע, ואם לא עטה כפפות, הרי שסביר היה שיימצאו טביעות אצבע נוספות.

           המישור השלישי מתמקד בראיות אשר לדעת הסנגור מרחיקות את שעלאן מביצוע הרצח. בין ראיות אלו נמנית העובדה כי המנוח קרא לכאורה בשם "מועתז" מייד לאחר שנדקר, בעודו מדמם למוות. עובדה זו עלתה מעדותה של אשת המנוח, שמסרה כי שכנה הגרה בסמיכות אליהם שמעה את המנוח נוקב בשם זה לפני מותו. לשיטת הסנגור, נתון זה מעלה חשד כי אדם בשם מועתז המתגורר בשכנות למנוח, ואשר היה מצוי עימו בסכסוך קשה, קשור בביצוע הרצח. כמו כן מצביע הסנגור על מספר אי-התאמות בין הממצאים הנוגעים לדמות שנלכדה בעין המצלמות, לבין העובדות שנטענו בכתב האישום ואומצו על ידי בית המשפט המחוזי, באופן המטיל ספק בכך שדמות זו היא דמותו של הרוצח.

           סיכומו של דבר, בא כוחו של שעלאן סבור כי הראיות אינן מובילות למסקנה חד-משמעית לפיה שעלאן הוא הרוצח, כנדרש בתיק נסיבתי כמו התיק שלפנינו, ולפיכך יש לזכותו.

8.        בא כוחו של סיורי גורס כי גם אם ייקבע ששעלאן הוא הרוצח ואף האורח, הרי שאין די בראיות הנסיבתיות המצויות בתיק זה כדי להגיע למסקנה כי סיורי מעורב ברצח. לטענתו, בתיק זה התרחשו מחדלי חקירה חמורים. אם המשטרה הייתה חוקרת כיווני חקירה אלטרנטיביים, אשר נתמכו במספר ראיות, אזי מרשו לא היה מורשע ברצח המנוח. כך, למשל, טוען הסנגור, כי קיימת ידיעה מודיעינית שבכוחה להביא לזיכויו של סיורי מחמת הספק, בה נמסר שאדם אחר ביצע את הרצח ולא שעלאן. על הידיעה הוטל חיסיון ולכן נמנע מההגנה לזמן את מוסר הידיעה לעדות או לבדוק אם המשטרה אכן מיצתה את החקירה בכיוון זה. הסנגור מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי נקלע לכלל טעות בקביעה כי סיורי הכחיש ששעלאן הוא האורח. בעדותו מסר סיורי כי קיים דמיון בין האורח לבין שעלאן אך התקשה לזהותו בוודאות בשל קשיי זיכרון. משכך, לשיטת בא כוחו של סיורי, לא היה מקום לקבוע שסיורי מתכחש לאפשרות ששעלאן הוא האורח באופן נחרץ. לדידו, בנפול קביעה זו, נופלת הרשעת מרשו כולה.